מבט חדש על עולם הארכיטיפים

מה הם הארכיטיפים? זהו מונח גמיש מאד, שיכול להצביע על משמעויות מגוונות ושונות מאד. למשל, בזרמים מסוימים בעולם האסטרולוגיה מדברים על 12 המזלות כעל הארכיטיפים בהא הידיעה. אבל עולם הארכיטיפים רחב הרבה יותר, וכולל ארכיטיפים רבים נוספים.

על פי תורתו של יונג הארכיטיפים מתבטאים בדימויים וסמלים המתגלים באגדות, במיתוסים, בחלומות, אבל גם בדתות, באמנות לצורותיה, ובמערכות סמלים כמו הטארוט והאסטרולוגיה. יונג הגדיר אותם כמורשת הכלל אנושית השוכנת בתת-מודע הקולקטיבי, והדגיש כמה מהם שנתפסו בעיניו כמרכזיים בהתנסות האנושית. 

בדרך כלל מדגישים את היות הארכיטיפים תבניות יסוד של תפיסה, דימוי, רגש וחשיבה המשותפים לאנושות כולה בכל הדורות. התגליות של יונג אכן מצביעות על כך. עם זאת, הם מתייחסים לכל הרפרטואר האפשרי של ההתנסות והחוויה האנושית. 

כדי להבין מדוע הארכיטיפים חשובים כל כך, יש ללכת אל מעבר לתפיסה הרואה בהם בעיקר "תבניות תפיסה". וזאת משום שהם כוחות מעצבים ופעילים בחיינו. הם "שחקנים" דומיננטיים בנפש האדם, בחברה וביקום. מי שמבקש להבין את הדרמה של הנפש, את תהליכי ההתפתחות שלה, ואף את הקשר שלה לתהליכים שמעבר לגבולות האנושי, ימצא בלימוד של עולם הארכיטיפים גילויים מופלגים מפליאים. בנוסף לכך, יחסי הגומלין הדרמטיים בין התודעה האנושית לבין הארכיטיפים הם מורכבים ומרתקים, והם כשלעצמם הנם נושא ללימוד וחקר בפני עצמו. 

כך שהארכיטיפים אינם רק תבניות מאפיינות של תפיסה, אלא כוחות דינמיים יוצרים מעצבים ומניעים, שהתודעה האנושית מתמודדת עם השפעותיהם העזות. הם אינם רק סמלים עשירים רבי פנים, אלא כוחות ממשיים הפועלים במציאות, יוצרים וקובעים אותה. תוך יחסי גומלין עם תודעת האדם, שיתוף פעולה ומאבקים בה, הם יוצרים יחד איתו את המציאות. ויש להצביע על יחסי ההשפעה והיצירה ההדדיים: הארכיטיפים משפיעים על עיצוב והתפתחות התודעה וההתנסות האנושית, ואלה משפיעות ויוצרות את הארכיטיפים.

יש להציגם אלה כנגד אלה, בני האדם כנגד הארכיטיפים, במובחן, כשתי הרשויות המרכזיות האחראיות על היצירה העצמית בפרט (האנידיבידואל) ובאנושות בכללה, ועל יצירת המציאות החיצונית והחומרית ביותר. שכן הארכיטיפים, כמו האדם עצמו, משפיעים על המציאות הן באמצעות פעולה ישירה בעולם החומר החיצוני, והן באמצעות פעולת התודעה האנושית.

הארכיטיפים הם ריבוי, "ליגיון". ניתן לתארם כמובחנים ושונים אלו מאלו, וגם לראותם כצבירים, כאשכולות, כ"משפחות, שבטים ועמים". יש בינם לבין עצמם היררכיות של הקבצה, הכללה ושליטה, וקשרים רישתיים מסועפים המחברים בין כל נקודה לנקודה בדרכים ישירות ועקיפות.

הארכיטיפים שבלוג זה עוסק בהם קיימים גם בהקשר של עולם החומר שהמדעים המדויקים חוקרים אותו: כל עיקרון וכל חוק, פיזיקאלי, כימי, ביולוגי, ואף ברמה התת-אטומית, הפועלים במציאות החומרית הם ארכיטיפיים. כלומר - הם ייצוג של ארכיטיפ, של כוח ארכיטיפי פעיל במציאות, ומעל לכל זה - יש להם ייצוג ארכיטיפי, קיים או פוטנציאלי, בנפש האדם, בתודעתו ובהתנסותו.

בפוסטים הבאים אני מציג את תפיסתי לגבי ארכיטיפים. יש בהם תובנות חדשות השונות מהמקובל, הן ביחס לגישה היונגיאנית, והן בהקשר של תחומים נוספים העוסקים בסימבוליקה (כמו הטארוט והאסטרולוגיה). חלק מהמאמרים עוסקים בארכיטיפים מסוימים, וחלקם כלליים יותר, ובוחנים את עולם הארכיטיפים ממבט-על.

מומלץ לקרוא על פי הסדר המספרי של קישורי הפוסטים:

1. מעבר לגבולות התת-מודע הקולקטיבי

2. ממלכת הארכיטיפים

3. היכן שוכן ארכיטיפ התת-מודע הקולקטיבי?

4. ארכיטיפים כווירוסי-על

5. כוח המחשבה

6. כשהארכיטיפים פוגשים את המאטריקס

7. נישואי השמים והארץ

8. שתי הפנים של הארכיטיפים היונגיאנים

9. השמים הפנימיים ותהומות הנפש

10. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה - עיון בארכיטיפ כשלילה

10. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה - עיון בארכיטיפ כשלילה

ויליאם טרנר: אור וצבע, הבוקר לאחר המבול, משה כותב את ספר בראשית

"כאותיות השחורות על הדף הלבן
 ככוכבים הזוהרים בשמי הלילה
 כך לבי מתהפך בי 
 מבדיל בין חושך לאור
 מייחד אין ליש"


אפשר לראות את הארכיטיפים ככוחות שפועלים קודם כל על התודעה. הפעולה הראשונה של ארכיטיפ על התודעה היא החשכה, צמצום האור: מראיית המכלול, או תודעת המכלול השלם, או הקרנת המכלול השלם, מתרחש מעבר, ירידה, צמצום; הארכיטיפ הספציפי מחשיך, ממסך ואוטם את התודעה מכל שאר ההיבטים של השלם, ומותיר יש ארכיטיפי מסוים. על ידי הסתרת כל השאר (הסמוי), נותרת מוארת רק תכולתו של הארכיטיפ המסוים, הספציפי. כלומר, התכולה התודעתית של ארכיטיפ נוצרת על ידי שלילת כל השאר.

זהו תהליך הירידה בין העולמות, אל עולמנו: ההתממשות, האימננציה, ההתגבשות, קבלת הצורה. זהו סדר יצירת והפעלת העולם, וההנהגה בו. אבל סדר העליה, שהוא התפקיד והעבודה הפנימית האנושית, עיקר גדול בו הוא ראיית הארכיטיפ הספציפי כמסכה שיש להסירה, מסך שיש להסיטו, כחותם לשברו, כדלת שיש לפתוח אותה אל עבר מה שהיא מסתירה, כלומר - אל האור. ככל שהיא דלת - כך היא אטומה, ועם זאת, באטימותה היא מרמזת על מה שמעבר לה. 

וגם כאנלוגיה מהאור והראיה הפיזיים: מראה גוף גשמי הוא האור המשוחרר מן הגוף, בין אם כהקרנה ובין אם בהחזר אור, בעוד שכל שאר מנעד האור נשאר כלוא מוסתר וניסתר בתוך הגוף. ניתן לשאול, מה באופן אנלוגי, מאפשר לארכיטיפ כלשהו לכלוא ולהסתיר בתוכו את מה ששונה ממנו, את האחר הארכיטיפי, ואת האחר המכלולי. זהו מפתח מהותי לתפקודו של הארכיטיפ, ומפתח לפדיון שבויים אונטולוגי. ומתוך הבנת מה שמאפשר את אטימותו המסננת הייחודית, להבין ולמצוא את הדרך ולהפוך אותו לפחות אטום וליותר שקוף עבורנו, לצוהר בתיבה.

וכך, החל ברמה הנפשית, הארכיטיפ נתפס כהסתרה של השלם באמצעות החלק, כ"אידאולוגיה", כצעיף, כמסכה, כסכי עיניים, כאצבע שאינה מצביעה על הממשות המוארת אלא מסתירה אותה בקרבתה הגדולה אל העין. כלומר, הארכיטיפ כהסתר פנים, הארכיטיפ כהדחקה. התוכן הספציפי של הארכיטיפ כהדחקה של כל שאר הספקטרום המאיר.

ואפשר, לפחות כתהליך ביניים, כהכנה למזמור הגדול שיבוא, להצביע על התכנים הארכיטיפיים הספציפיים המוסתרים, המודחקים מן התודעה באמצעות כל ארכיטיפ וארכיטיפ, וצירופיהם. מין לימוד שראוי להמשיל אותו לקולות האקראיים של "חימום הכלים" שמשמיעה התזמורת בטרם ייתן המנצח את האות. 

9. השמים הפנימיים ותהומות הנפש

הצללים הארכיטיפיים המהלכים בשאול התת-מודע הקולקטיבי הם יצורים מוזרים, שלא בהכרח ממתינים בשלווה ללידתם מחדש, וחלקם מפתחים את התכונות הנוראות ביותר של הזיקנה, כולל שיכחון, שיטיון, ושנאה עזה לכל חי. אבל, יש בינם כמה "פרומתאים", שהם חדשים יחסית וצעירים ברוחם, והם בעדנו (כתבתי על כך בפוסטים קודמים בבלוג "עולם הארכיטיפים").

והעל-מודע... יש בו ארכיטיפים מגובשים ופחות מגובשים, כאלה שהם טרנסצנדנטיים בעליל, וכנגדם כאלה שהם ממש על סף האימננטיות, עם לבוש טיילים וכלל הציוד הנחוץ למסעם הקרב, והם ממתינים בשמחה ובנהרה נאורה לתורם להשתגר אלינו, כאן מתחת לשמים.

אבל, ההבחנה הזאת, בין עליונים לתחתונים, ככל שהיא מעוררת את הדמיון ומגרה את הנפש, היא מוגבלת בדרכה.

הארכיטיפים השוכנים כבר במעמקי התת-מודע הקולקטיבי, הותירו שם למעלה בעל מודע ציוד ואקססוריז משלהם, שלא יכלו להגר איתם אלינו מסיבות בירוקרטיות קוסמיות. ועלינו מוטלת המלאכה לגשת אל הטרמינל ולקבל את פניהם הצעירות והלא-מוכרות.

או אם לנסח את זה קצת אחרת: הארכיטיפ המוכר לנו בהתגלמותו בתת-מודע הקולקטיבי, יש לו פנים, ואפילו מהות, לא מוכרות, שטרם נולדו, המשתקפות בעל-מודע.

8. שתי הפנים של הארכיטיפים היונגיאנים

אודות ההבחנה בין "הארכיטיפ כשלעצמו" לבין "הדימוי הארכיטיפי":

"אנו יכולים ללמוד עליהם (הארכיטיפים) רק כאשר הם מתבטאים כדימויים בנפשנו, אך אל לנו לטעות ולחשוב שדימויים אלה הם הארכיטיפים עצמם. קשה לתת הגדרה מדויקת למושג "ארכיטיפ", משום שבנוסף לתכולתו המודעת הוא מכיל דברים בלתי מודעים, שקשה לבטא אותם במילים" "...במובן העמוק ביותר, הארכיטיפ אינו משתנה, אך הוא יכול לבוא לידי ביטוי באינספור דרכים שונות."

"יש להבחין בבירור בין ארכיטיפ, במובן הפוטנציאל היכול ללבוש צורה, לבין ארכיטיפ במובן האפשרות שכבר לבשה צורה, כלומר, הדימוי הארכיטיפי. הספרות מרבה להדגיש את הסוג השני."

"מה שנוהגים לכנות בשם "ארכיטיפ" מתייחס במקרים רבים אך ורק לאחד המודלים המתגלים ב"ארכיטיפים כשלעצמם". הבלבול הזה בין המושג הראשוני לבין דרך ביטויו נמצא גם בכתביו של יונג עצמו. הוא החל להשתמש במושג ארכיטיפ בשנת 1919, אך לא עמד על ההבחנה המהותית בין המושגים עד 1946."

(מתוך "אסטרו-פסיכולוגיה, האסטרולוגיה וסמליה לאור הפסיכולוגיה של ק.ג. יונג"' מאת קרן המאקר-זונדאג.)

7. נישואי השמים והארץ

התת-מודע הקולקטיבי כמקור כביר של ידע
הארכיטיפים המצויים בתת-מודע הקולקטיבי מכילים את הניסיון הרחב והעמוק של האנושות, ובתור שכאלה הם מתייחסים אל הידוע.

הם מציינים ידע עמוק, עושר כביר, נפשי וחווייתי, אשר התווספו התבטאו בהיסטוריה האנושית, במסורות השונות, באמנות לגווניה, בדתות, בהישגי המדע והפילוסופיה, וגם בחייהם ובהתנסויותיהם של נשים וגברים אשר היו והנם פתוחים אליו.

השפה הארכיטיפית של התת-מודע הקולקטיבי היא לפיכך השפה של העבר ממנו אנו באים, של השורשים העמוקים שלנו, של המוכר והידוע במעמקים (ולאו דווקא על פני השטח), מי תהום שיכולים להרוות כל אחד ואחת, על פי נכונותנו ויכולתנו.

העל-מודע - מקור של שפע יצירתי אינסופי
לעומת זאת, ה"על מודע" מכיל את הלא נודע, החדש, האחר, הטרנסצנדנטי, את זה שטרם נולד, שההגדרות האנושיות והארכיטיפים שבתת-מודע הקולקטיבי – אינם מכילים אותו, ואינם יודעים עליו דבר.

ההשפעות הקוסמיות, מגיעות ממקור של שפע יצירתי אינסופי. הן מציינות את ששואף ועומד להיוולד, באדם ובעולם. ההיענות שלנו לעל-מודע היא שיוצרת את התכנים וצורות הביטוי החדשים שמפרים את חיינו, ופותחים בפנינו דרכים חדשות.

דיאלוג כפול עם מעיינות הנפש והשמיים הפנימיים
קליטה של השפעה קוסמית היא "דו-פנית". זהו דיאלוג כפול. ברובד אחד, ההשפעה פונה אל המעמקים שבנו, וברובד אחר של עצמיותנו - אל "השמיים הפנימיים". יש לה גם היבט של תמיכה, חידוש הקשר עם השורשים, ולכן הזנה, ממעיינות הנפש ומתהומות הלא-מודע הקולקטיבי - וגם היבט של הפריה וחידוש יוצר ויצירתי, קבלה של ידע שלא נודע עד כה, המגיעים מן "השמים", מהעל-מודע.

ההקשבה הכפולה הזאת אינה דבר קל. אבל, ההכלה המודעת של הניגוד והמתח שבין ההתחברות מחדש עם המעמקים - לבין המפגש החדש והמפרה עם הבלתי נודע, היא יסוד מהותי ב"עבודה הגדולה", ב"נשואי השמים והארץ".

הערה: אפשר להחליף את המונח "התת-מודע הקולקטיבי" (המגיע מהפסיכולוגיה של יונג) בביטוי "מעמקי הנפש", שיכול לעורר רושם אינטואיטיבי ישיר יותר. 

6.כשהארכיטיפים פוגשים את המאטריקס

הארכיטיפים הם כוח יוצר כביר. אבל הם עלולים גם להיות כוח הרסני ביותר. בתור "וירוסי-על" הם לוכדים את התודעה האנושית, ומשפיעים באופן קריטי על תפיסת המציאות שלנו.

כך הם יוצרים "מאטריקס" אשלייתי, המחליף את תפיסת המציאות הנכוחה, ומאפשר להם לבזוז את כוחנו, ולשלול את האינדיבידואליות האנושית..

טרילוגיית סרטי ה"מאטריקס" אינה עוסקת אך ורק ב"מציאות מדומה". היא כוללת ארכיטיפים רבים, וגם מבט מורכב על המאבק האנושי בשעבוד לגורמים אל-אנושיים, לארכיטיפים. 

5. כוח המחשבה

 במקרים רבים במיתולוגיה היוונית, כלי הנשק העיקרי במאבק האנושי כנגד הכוחות הבולעניים של הארכיטיפים בווריאציה הדמונית, ווירוסית-העל שלהם, הוא האינטלקט. החשיבה, לא רק הפילוסופית. יש כל מני ווריאציות של האינטלקט, והן מופיעות במיתוסים שונים ככלי נשק שונים במאבק שבין האנושות לבין הארכיטיפים הווירוסיים.

שטיינר למשל טוען שעד לתקופה של יוון העתיקה בני האדם לא חשבו ממש, לא היתה חשיבה כמו שאנחנו מכירים אותה, גם מבחינת הפסגות שלה, וגם מבחינת התפקוד היומיומי שלה. כך שאפשר להגיד שמאז תקופת הפילוסופים היווניים, גם אלו הקדומים, הפרה-סוקרטיים, הכלי העיקרי שעומד לרשות האינדיבידואציה, לרשות האינדיבידואל הנאבק להיחלץ, מהכלא או השיעבוד לארכיטיפים, או להיוולד כאינדיבידואל, הוא כוח המחשבה. 

המיתולוגיות השונות, ובוודאי המיתולוגיה היוונית, מתארת לא רק את הארכיטיפים, אלא גם את המלחמה שיש לבני האדם איתם, ואת הדרכים שמובילות לכישלון ולאובדן האנושי, ממש כמו את הדרכים שמתארות את הדרך האנושית האפשרית לגבור על הארכיטיפים בהיבט השלילי, התהומי והדמוני שלהם.