9. השמים הפנימיים ותהומות הנפש

הצללים הארכיטיפיים המהלכים בשאול התת-מודע הקולקטיבי הם יצורים מוזרים, שלא בהכרח ממתינים בשלווה ללידתם מחדש, וחלקם מפתחים את התכונות הנוראות ביותר של הזיקנה, כולל שיכחון, שיטיון, ושנאה עזה לכל חי. אבל, יש בינם כמה "פרומתאים", שהם חדשים יחסית וצעירים ברוחם, והם בעדנו (כתבתי על כך בפוסטים קודמים בבלוג "עולם הארכיטיפים").

והעל-מודע... יש בו ארכיטיפים מגובשים ופחות מגובשים, כאלה שהם טרנסצנדנטיים בעליל, וכנגדם כאלה שהם ממש על סף האימננטיות, עם לבוש טיילים וכלל הציוד הנחוץ למסעם הקרב, והם ממתינים בשמחה ובנהרה נאורה לתורם להשתגר אלינו, כאן מתחת לשמים.

אבל, ההבחנה הזאת, בין עליונים לתחתונים, ככל שהיא מעוררת את הדמיון ומגרה את הנפש, היא מוגבלת בדרכה.

הארכיטיפים השוכנים כבר במעמקי התת-מודע הקולקטיבי, הותירו שם למעלה בעל מודע ציוד ואקססוריז משלהם, שלא יכלו להגר איתם אלינו מסיבות בירוקרטיות קוסמיות. ועלינו מוטלת המלאכה לגשת אל הטרמינל ולקבל את פניהם הצעירות והלא-מוכרות.

או אם לנסח את זה קצת אחרת: הארכיטיפ המוכר לנו בהתגלמותו בתת-מודע הקולקטיבי, יש לו פנים, ואפילו מהות, לא מוכרות, שטרם נולדו, המשתקפות בעל-מודע.

8. שתי הפנים של הארכיטיפים היונגיאנים

אודות ההבחנה בין "הארכיטיפ כשלעצמו" לבין "הדימוי הארכיטיפי":

"אנו יכולים ללמוד עליהם (הארכיטיפים) רק כאשר הם מתבטאים כדימויים בנפשנו, אך אל לנו לטעות ולחשוב שדימויים אלה הם הארכיטיפים עצמם. קשה לתת הגדרה מדויקת למושג "ארכיטיפ", משום שבנוסף לתכולתו המודעת הוא מכיל דברים בלתי מודעים, שקשה לבטא אותם במילים" "...במובן העמוק ביותר, הארכיטיפ אינו משתנה, אך הוא יכול לבוא לידי ביטוי באינספור דרכים שונות."

"יש להבחין בבירור בין ארכיטיפ, במובן הפוטנציאל היכול ללבוש צורה, לבין ארכיטיפ במובן האפשרות שכבר לבשה צורה, כלומר, הדימוי הארכיטיפי. הספרות מרבה להדגיש את הסוג השני."

"מה שנוהגים לכנות בשם "ארכיטיפ" מתייחס במקרים רבים אך ורק לאחד המודלים המתגלים ב"ארכיטיפים כשלעצמם". הבלבול הזה בין המושג הראשוני לבין דרך ביטויו נמצא גם בכתביו של יונג עצמו. הוא החל להשתמש במושג ארכיטיפ בשנת 1919, אך לא עמד על ההבחנה המהותית בין המושגים עד 1946."

(מתוך "אסטרו-פסיכולוגיה, האסטרולוגיה וסמליה לאור הפסיכולוגיה של ק.ג. יונג"' מאת קרן המאקר-זונדאג.)

7. נישואי השמים והארץ

התת-מודע הקולקטיבי כמקור כביר של ידע
הארכיטיפים המצויים בתת-מודע הקולקטיבי מכילים את הניסיון הרחב והעמוק של האנושות, ובתור שכאלה הם מתייחסים אל הידוע.

הם מציינים ידע עמוק, עושר כביר, נפשי וחווייתי, אשר התווספו התבטאו בהיסטוריה האנושית, במסורות השונות, באמנות לגווניה, בדתות, בהישגי המדע והפילוסופיה, וגם בחייהם ובהתנסויותיהם של נשים וגברים אשר היו והנם פתוחים אליו.

השפה הארכיטיפית של התת-מודע הקולקטיבי היא לפיכך השפה של העבר ממנו אנו באים, של השורשים העמוקים שלנו, של המוכר והידוע במעמקים (ולאו דווקא על פני השטח), מי תהום שיכולים להרוות כל אחד ואחת, על פי נכונותנו ויכולתנו.

העל-מודע - מקור של שפע יצירתי אינסופי
לעומת זאת, ה"על מודע" מכיל את הלא נודע, החדש, האחר, הטרנסצנדנטי, את זה שטרם נולד, שההגדרות האנושיות והארכיטיפים שבתת-מודע הקולקטיבי – אינם מכילים אותו, ואינם יודעים עליו דבר.

ההשפעות הקוסמיות, מגיעות ממקור של שפע יצירתי אינסופי. הן מציינות את ששואף ועומד להיוולד, באדם ובעולם. ההיענות שלנו לעל-מודע היא שיוצרת את התכנים וצורות הביטוי החדשים שמפרים את חיינו, ופותחים בפנינו דרכים חדשות.

דיאלוג כפול עם מעיינות הנפש והשמיים הפנימיים
קליטה של השפעה קוסמית היא "דו-פנית". זהו דיאלוג כפול. ברובד אחד, ההשפעה פונה אל המעמקים שבנו, וברובד אחר של עצמיותנו - אל "השמיים הפנימיים". יש לה גם היבט של תמיכה, חידוש הקשר עם השורשים, ולכן הזנה, ממעיינות הנפש ומתהומות הלא-מודע הקולקטיבי - וגם היבט של הפריה וחידוש יוצר ויצירתי, קבלה של ידע שלא נודע עד כה, המגיעים מן "השמים", מהעל-מודע.

ההקשבה הכפולה הזאת אינה דבר קל. אבל, ההכלה המודעת של הניגוד והמתח שבין ההתחברות מחדש עם המעמקים - לבין המפגש החדש והמפרה עם הבלתי נודע, היא יסוד מהותי ב"עבודה הגדולה", ב"נשואי השמים והארץ".

הערה: אפשר להחליף את המונח "התת-מודע הקולקטיבי" (המגיע מהפסיכולוגיה של יונג) בביטוי "מעמקי הנפש", שיכול לעורר רושם אינטואיטיבי ישיר יותר. 

6.כשהארכיטיפים פוגשים את המאטריקס

הארכיטיפים הם כוח יוצר כביר. אבל הם עלולים גם להיות כוח הרסני ביותר. בתור "וירוסי-על" הם לוכדים את התודעה האנושית, ומשפיעים באופן קריטי על תפיסת המציאות שלנו.

כך הם יוצרים "מאטריקס" אשלייתי, המחליף את תפיסת המציאות הנכוחה, ומאפשר להם לבזוז את כוחנו, ולשלול את האינדיבידואליות האנושית..

טרילוגיית סרטי ה"מאטריקס" אינה עוסקת אך ורק ב"מציאות מדומה". היא כוללת ארכיטיפים רבים, וגם מבט מורכב על המאבק האנושי בשעבוד לגורמים אל-אנושיים, לארכיטיפים. 

5. כוח המחשבה

 במקרים רבים במיתולוגיה היוונית, כלי הנשק העיקרי במאבק האנושי כנגד הכוחות הבולעניים של הארכיטיפים בווריאציה הדמונית, ווירוסית-העל שלהם, הוא האינטלקט. החשיבה, לא רק הפילוסופית. יש כל מני ווריאציות של האינטלקט, והן מופיעות במיתוסים שונים ככלי נשק שונים במאבק שבין האנושות לבין הארכיטיפים הווירוסיים.

שטיינר למשל טוען שעד לתקופה של יוון העתיקה בני האדם לא חשבו ממש, לא היתה חשיבה כמו שאנחנו מכירים אותה, גם מבחינת הפסגות שלה, וגם מבחינת התפקוד היומיומי שלה. כך שאפשר להגיד שמאז תקופת הפילוסופים היווניים, גם אלו הקדומים, הפרה-סוקרטיים, הכלי העיקרי שעומד לרשות האינדיבידואציה, לרשות האינדיבידואל הנאבק להיחלץ, מהכלא או השיעבוד לארכיטיפים, או להיוולד כאינדיבידואל, הוא כוח המחשבה. 

המיתולוגיות השונות, ובוודאי המיתולוגיה היוונית, מתארת לא רק את הארכיטיפים, אלא גם את המלחמה שיש לבני האדם איתם, ואת הדרכים שמובילות לכישלון ולאובדן האנושי, ממש כמו את הדרכים שמתארות את הדרך האנושית האפשרית לגבור על הארכיטיפים בהיבט השלילי, התהומי והדמוני שלהם.

4. ארכיטיפים כווירוסי-על

ארכיטיפים אינם רק "שמימיים", אלא גם "תהומיים". יחסי הגומלין שלנו איתם אינם רק כאל מקור של השראה ותובנה באמצעות האינטלקט, אלא גם כאל כוחות עומק תהומיים, בעלי עוצמה רגשית כבירה, שמצד אחד אמנם יכולים להזין את נפשנו, אך באותה המידה הם יכולים להזיק לה.

התודעה האינדיבידואלית היומיומית עלולה להיות מאוימת על ידי כוחות ארכיטיפיים שהם מושכים ומפתים, העלולים, בנסיבות מסוימות, לפגוע בנו באופן חמור. מה שקורה למשל להמונים בימינו, שאינם זוכים להתגלמות ולשיקוף של ארכיטיפ העצמי בחייהם בדמותו של מלך או גיבור ראויים, הוא הידלדלות והתרוקנות נוראיות מיסודות האינדיבידואליות והעצמיות, שנפלו טרף לכוחות ארכיטיפיים בולעניים ומדבירים.

היחסים שלנו עם התת-מודע הקולקטיבי הם מורכבים. המשיכה ההדדית העצומה היא גם ביטוי לגעגועים עזים. פעם היינו חלק בלתי נפרד מהממלכה ההיא. משם אנו באים. ומן האוקיאנוס הזה יצאנו ונחלצנו. אנו זוכרים זאת במעמקי הנפש. גם הממלכה ההיא לא שכחה אותנו, והיא מבקשת להחזיר אותנו אליה.

כאשר הארכיטיפים משרתים כשליחיה של ממלכת התת-מודע הקולקטיבי, ומשימתם היא להשיב אותנו אליה, אפשר לדמות את הארכיטיפים ל"ווירוסי-על". זו אינה מהותם, אבל בתנאים מסוימים, שעיקרם יחסי גומלין מסוימים בין התת-מודע הקולקטיבי ותכולתו לבין התת-מודע והמודע האישיים, הם הופכים לכאלה.

אז הם מגיחים מן התת-מודע הקולקטיבי, משעבדים את תודעת הפרט, מוצצים ממנה את יחודה וזהותה האינדיבידואלית, ומעצבים אותה בצלמם ובדמותם.

שכן למרות, ואולי אפילו בגלל, שאלו אינן יישויות מודעות, או בעלות מודעות שדומה לאנושית, הן שואפות לשעבד את בני האדם ולשלול מהם את התודעה האינדיבידואלית, או אפילו את הפוטנציאל שלהם לתודעה שכזו.

בתור שכאלה, הארכיטיפים הם בעלי פן מפלצתי דימוני. יש להם כוח עצום על ההכרה האנושית האינדיבידואלית, וכוח משיכה מפתה כביר כלפיה. המשיכה העצומה היא הדדית. "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד' 7) .

3. היכן שוכן ארכיטיפ התת-מודע הקולקטיבי?

 התת-מודע הקולקטיבי הוא בדייה, "קונסטרוקט" מומצא. ועם זאת, לפעמים זהו המודל המוצלח ביותר שבידינו, כדי לנסות ולהתייחס לתופעות ממין מסוים, ולענינינו - סמלים וארכיטיפים. הוא מתאר ומבטא יצירי דמיון שימושיים, משהו שהמצאנו לתועלתנו ולשימושינו. בדיוק כמו המושגים של ה"תת-מודע האישי" ו"המודע".

עם זאת, המושג "התת מודע הקולקטיבי" כדימוי וכסמל, יש לו עצמו היבט ארכיטיפי. כך שבתוך התת-מודע הקולקטיבי נמצא גם הארכיטיפ של התת מודע הקולקטיבי.

לכן, תוך כדי זה שאנו מקשיבים לאגדה הארכיטיפית שלו אודותיו, ומשחקים את הדרמה של התת-מודע הקולקטיבי, אנו יכולים להעשיר ולהעמיק את הבנתנו אותו. הן כבדיה, כ"סיפור אגדה", כ"דרמה", וכארכיטיפ כשלעצמו.

2. ממלכת הארכיטיפים

התת-מודע הקולקטיבי הוא מקום משכנם של הארכיטיפים (לפחות אלה מהם המצויים בייחסי גומלין "תהומיים" עם הנפש האנושית). דימויים שונים עולים ביחס לצלמו של התת-מודע הקוקלקטיבי: עולם תת-קרקעי, ארץ קסמים ופלאות, מערת אוצרות כבירה, וגם עולם שאול גיהנומי. זה באשר לדימויים הקשורים למעמקי הנפש.

לתת-מודע הקולקטיבי לא רק היבט תהומי, אלא גם היבט שמימי. לעתים הוא מכונה "העל-מודע הקולקטיבי". ועבורו ישנם דימויים כמו: מלכות השמים, גן-העדן, הספירות העליונות, עולם המלאכים, ועוד.

למרות החלוקה למחלקה עליונה ולמחלקה תחתונה, אפשר לראות בהן ממלכה אחת גדולה. ממלכת הארכיטיפים.

1. מעבר לגבולות התת-מודע הקולקטיבי

הארכיטיפים קיימים ופועלים במציאות רחבה יותר מזו האנושית. כל מקום ביקום, בטבע, בו מתגלה יצירה על פי תבנית, ושכפול על פי תבנית, מעיד על קיומו של ארכיטיפ המשתתף במפעל הגדול של היצירה המתמדת בטבע. 

הם פעילים החל מהרמה החומרית, ב"ממלכת המינרלים", ואף ברמות המולקולריות, האטומיות והתת-אטומיות. הם פועלים ברמה הצמחית, בזו של בעלי החיים, כמובן שברמה האנושית, וגם ברמות הקוסמיות הפלנטאריות, הכוכביות, הגלקטיות. בכל מקום בו מתגלה סדר הקיים כחוק וכתבנית, כצורה, כסדר שמשכפל את עצמו בדרכים מגוונות - שם מצויה פעולתם של הארכיטיפים.

כלומר, הארכיטיפים הם כוחות חיוביים של יצירה, שותפים פעילים ביצירת המציאות, יצירת העולם, היקום, שימורו והתפתחותו. כך שארכיטיפים אינם רק, וגם לא בעיקר, עשויים מאסוציאציות תרבותיות. לא מדובר במוסכמות, סטריאוטיפים חברתיים או אישיים, ובהקשרים המונחלים לפרט ולחברה באמצעות החינוך והחיברות. אלה אמנם משקפים ארכיטיפים, נמצאים ביחסי גומלין איתם, אבל הארכיטיפים אינם נקבעים או נוצרים על ידם.