4. ארכיטיפים כווירוסי-על

ארכיטיפים אינם רק "שמימיים", אלא גם "תהומיים". יחסי הגומלין שלנו איתם אינם רק כאל מקור של השראה ותובנה באמצעות האינטלקט, אלא גם כאל כוחות עומק תהומיים, בעלי עוצמה רגשית כבירה, שמצד אחד אמנם יכולים להזין את נפשנו, אך באותה המידה הם יכולים להזיק לה.

התודעה האינדיבידואלית היומיומית עלולה להיות מאוימת על ידי כוחות ארכיטיפיים שהם מושכים ומפתים, העלולים, בנסיבות מסוימות, לפגוע בנו באופן חמור. מה שקורה למשל להמונים בימינו, שאינם זוכים להתגלמות ולשיקוף של ארכיטיפ העצמי בחייהם בדמותו של מלך או גיבור ראויים, הוא הידלדלות והתרוקנות נוראיות מיסודות האינדיבידואליות והעצמיות, שנפלו טרף לכוחות ארכיטיפיים בולעניים ומדבירים.

היחסים שלנו עם התת-מודע הקולקטיבי הם מורכבים. המשיכה ההדדית העצומה היא גם ביטוי לגעגועים עזים. פעם היינו חלק בלתי נפרד מהממלכה ההיא. משם אנו באים. ומן האוקיאנוס הזה יצאנו ונחלצנו. אנו זוכרים זאת במעמקי הנפש. גם הממלכה ההיא לא שכחה אותנו, והיא מבקשת להחזיר אותנו אליה.

כאשר הארכיטיפים משרתים כשליחיה של ממלכת התת-מודע הקולקטיבי, ומשימתם היא להשיב אותנו אליה, אפשר לדמות את הארכיטיפים ל"ווירוסי-על". זו אינה מהותם, אבל בתנאים מסוימים, שעיקרם יחסי גומלין מסוימים בין התת-מודע הקולקטיבי ותכולתו לבין התת-מודע והמודע האישיים, הם הופכים לכאלה.

אז הם מגיחים מן התת-מודע הקולקטיבי, משעבדים את תודעת הפרט, מוצצים ממנה את יחודה וזהותה האינדיבידואלית, ומעצבים אותה בצלמם ובדמותם.

שכן למרות, ואולי אפילו בגלל, שאלו אינן יישויות מודעות, או בעלות מודעות שדומה לאנושית, הן שואפות לשעבד את בני האדם ולשלול מהם את התודעה האינדיבידואלית, או אפילו את הפוטנציאל שלהם לתודעה שכזו.

בתור שכאלה, הארכיטיפים הם בעלי פן מפלצתי דימוני. יש להם כוח עצום על ההכרה האנושית האינדיבידואלית, וכוח משיכה מפתה כביר כלפיה. המשיכה העצומה היא הדדית. "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד' 7) .